גזר דין בתיק ת"פ 31698-09-11

1.         הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, והפרת הוראה חוקית, (עבירות בניגוד לסעיפים 329(א)(1)(2) וסעיף 287(א) לחוק העונשין התשל"ז -1977,בהתאמה)

2.         הודאתו של הנאשם באה בכפוף להסדר טיעון במסגרתו הוגש כתב אישום מתוקן. על פי הסכמה בין באי כוח הצדדים התביעה עתרה לעונש ראוי של 10 שנות מאסר (כולל הפעלה של מאסר על תנאי), מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת ואילו הסניגור טען לעונש באופן חופשי.

3.         כתב אישום

הנאשם והמתלוננת הינם בעל ואישה ובזמן הרלבנטי לכתב האישום חיו בנפרד והיו בהליכי גירושין. המתלוננת התגוררה בבית הוריה.

בתאריך הרלוונטי לכתב האישום שהה הנאשם, על פי החלטה של בית המשפט, בתנאיי מעצר בית מלא בבית אמו בטירה והוטל עליו איסור ליצור קשר עם המתלוננת.

ב-3.9.2011 בשעה 23:00 או בסמוך לכך, הגיעה המתלוננת ביחד עם אחותה ואדם נוסף בסמוך לבית אמו של הנאשם. משהבחין הנאשם במתלוננת החל הולך אחריה ומקלל אותה בעת שהתרחקה מהבית.

מיד לאחר מכן, דקר הנאשם את המתלוננת בגופה ובפניה. המתלוננת נפלה ארצה והנאשם נמלט מהמקום.

כתוצאה מהדקירות נגרמו למתלוננת חתכים ודקירות בזרוע השמאלית, בבטן מימין, בירך שמאל ובכף יד ימין וכן נגרם לה חתך עמוק בבסיס האף עם פצע חודר עד גלגל עין ימין. המתלוננת נזקקה לשני ניתוחים.

4.         במסגרת הראיות לעונש הוגש גיליון הרישום הפלילי של הנאשם וכעולה ממנו לנאשם שלוש הרשעות קודמות. הרשעה ראשונה משנת 2002 בעבירות של הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו והעלבת עובד ציבור. הרשעתו השנייה משנת 2004 בעבירת שבל"ר ונטישה של רכב באותו מקום בגינה ריצה 30 ימי מאסר בעבודות שירות. הרשעתו השלישית והאחרונה משנת 2010 בעבירות של תקיפת בן זוג הגורמת חבלה של ממש והיזק לרכוש במזיד. בגין העבירות נושא ההרשעה האחרונה (כלפי אותה בת זוג) נדון ל-20 חודשי מאסר בפועל, ומאסר על תנאי של 12 חודשים, שהוא בר הפעלה בתיק זה.

בנוסף הוגשו הצילומים המתעדים את הפצעים והחבלות שנגרמו למתלוננת ותיקה הרפואי של המתלוננת מבית החולים "מאיר" שם אושפזה לאחר התקיפה.

5.         טיעונים לעונש

ב"כ התביעה עמדה על חומרתן של העבירות ועתרה לעונש של 10 שנות מאסר כולל הפעלתו של מאסר על תנאי של 12 חודשים, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת. היא ציינה לחומרה כי עבירת האלימות בוצעה תוך הפרת תנאי שחרור בעת שהנאשם היה במעצר בית בבית אמו, במסגרת חלופת מעצר שקבע בית המשפט, 5 שבועות לפני כן, בקשר לכתב אישום נוסף שהוגש נגדו בגין עבירות אלימות נוספות שעל פי הנטען ביצע כלפי אותה מתלוננת. במסגרת תנאיי השחרור נאסר עליו ליצור קשר עם המתלוננת.

המאסר על תנאי שהתביעה מבקשת להפעיל הוטל על הנאשם בגין עבירת אלימות כלפי המתלוננת. באותו מקרה איים הנאשם על המתלוננת באמצעות סכין, תוך דרישת כסף ובהמשך היכה אותה באגרופיו, איים להרוג אותה, שבר חפצים בבית ודקר אותה ברגלה באמצעות סכין.

ב"כ התביעה ציינה לקולה הודאתו של הנאשם, החיסכון בזמן שיפוטי ואי העדתה של המתלוננת בהדגישה כי מעבר לקושי המובנה בהעדתה, לבני הזוג שני ילדים משותפים.

באשר לפיצוי נטען כי מדובר ברכיב משמעותי עבור המתלוננת בשים לב לפגיעה הפיזית והנפשית שנגרמו לה.

נטען כי העונש המוצע על ידי התביעה הוא עונש מאוזן וראוי המשקף את מכלול השיקולים ומצוי במתחם הענישה המקובלת, בעבירות דומות.

ב"כ התביעה סמכה טיעוניה בין היתר על מספר פסקי דין שהציגה לעיוני.

ע"פ 4312/07 שם הורשע הנאשם, על פי הודאתו, בעבירות דומות ונדון ל-12 שנות מאסר. (בבית המשפט המחוזי נדון ל-13 שנות מאסר כולל הפעלת מאסר על תנאי של 12 חודשים. בית המשפט העליון הפחית שנה מעונשן).

בע"פ 6809/02 אישר בית המשפט העליון עונש מאסר של 15 שנים בגין עבירות דומות שהוטלו על נאשם שתוך כדי הפרת תנאיי השחרור שנקבעו לו, הגיע למקום עבודתה של האישה כשהוא מצויד בסכין ודקר אותה, וזאת כי לא השלים עם החלטת אשתו להיפרד ממנו.